ברחבי העולם מקובלות חברות מדף (הקרויות גם 'חברות מגירה'). אלה הן חברות שיש להן שם והן מאוגדות, אך אין להן כל פעילות או ערך לבד מעצם התאגדותן. אין להן בעלי מניות ואין להן מנהלים. יש מדינות שלבד מאגרת רישום לא חלה על החברות חובת תשלום אגרה שנתית. הפרקטיקה הזו של
מן הפשט של לשון הפקודה עולה החלופה הראשונה: לשם קבלת החלטה אודות פירוק מרצון, יש צורך ברוב של %75 מבעלי המניות. החלופה השנייה, לפיה הפקודה מדברת על רוב של %75 מבעלי המניות שטרחו והגיעו אל האסיפה הכללית שזומנה כדין והצביעו בה, אינה מתקבלת על הדעת ואנסה להציג את האבסורד שבה.
האם ניתן לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לחברה? לאורך השנים נמנעו בתי המשפט מלפסוק פיצויי עוגמת נפש לטובתה של חברה. היו מספר מקרים חריגים שבם התקדם בית המשפט בעניין זה, אך לאחרונה דומה שהוסרו המגבלות האחרונות, אם היו שכאלו, לפסוק פיצויי עוגמת נפש לחברה. בחיבור זה נסקור את התקדמות
בתיק זה תבעה בזק את מדינת ישראל לקבלת פיצויים בסך 75 מיליון ש"ח על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מפינוי רצועת עזה. הליך זה היה במסגרת התיק שהסתיים בגישור מוצלח. לקריאת ההחלטה במלואה, הקליקו על הקישור – בזק החברה הישראלית לתקשורת בע_מ נ' מדינת ישראל
קראו ב- YNET את המאמר שכתבתי המסביר את פרטי המקרה המיוחד https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3712343,00.html